נאומים לזכרם

ספטמבר 2016 - הטקס ה-44 לזכר י"א חללי מינכן
 

נאומו של יגאל כרמי -י ו"ר הוועד האולימפי בישראל

 

מנכל משרד התרבות והספורט מר יוסי שרעבי

אסף זמיר, סגן ראש עיריית תל אביב יפו

שגריר גרמניה לישראל ד"ר קלמנס פון גטצה 

הנהלת הועד האולימפי בישראל 

משפחות הי"א לדורותיהם

ספורטאים ואורחים יקרים

 

בפתח דברי ברצוני להביע את צערנו על מותו של מר שמעון פרס, מהאבות המייסדים של מדינת ישראל, אחרון הנפילים וידיד קרוב של הועד האולימפי בישראל. יהיה זכרו ברור.

כמידי שנה, אנו מתכנסים כאן לטקס האזכרה לספורטאים שלנו שנרצחו בעת המשחקים האולימפים במינכן, ב 1972. 44 שנים חלפו ותחושות האובדן והכאב העמוק הן בליבנו ובמלוא עוצמתן. 

הנצחת הי"א ומורשתם היא חלק בלתי ניפרד מהמהות של הוועד האולימפי הישראלי. אנו יודעים שעלינו לזכור, ולעולם לא לשכוח,  משפחות הי"א הם חלק מהמשפחה המורחבת שלנו, זכרם מונצח במוזיאון שלנו, החוויה האולימפית, ספורטאינו מאז ועד היום, נושאים אתם את הזיכרון על שהתרחש במשחקים האולימפים במינכן, וערב יציאת המשלחת למשחקים האולימפיים, אנו מקיימים טקס התייחדות עם זכרם. 

במשך שנים רבות, מסיבות שאינם ברורות לי עד היום, נמנעה הנצחת הי"א על ידי הועד האולימפי הבינלאומי. קיימנו אמנם טקסי זיכרון בעת המשחקים האולימפים, וראשי הועד האולימפי הבינלאומי כיבדו אותנו בנוכחותם אך טקס זיכרון, של הועד האולימפי הבינלאומי, לעולם לא התקיים. במשחקי ריו 2016 נפל דבר ולראשונה, התקיים טקס זיכרון של הועד האולימפי הבינלאומי בכפר האולימפי בריו. היה זה טקס מאד מרגש ובעת שנשיא הועד האולימפי הבינלאומי, מר תומס בך הקריא בקול חנוק מדמעות את שמות יקירנו, לא נשארה עין יבשה אחת בין מאות המשתתפים. בריו, סוף סוף הסתיים מסע ארוך אותו הובילו אנקי שפיצר ואילנה רומנו וכשעמדנו לדקת דומיה, הרגשנו שהדבר הנכון נעשה והגענו לרגע של פיוס לו ציפינו שנים רבות כל כך.

זה המקום להודות למר תומס בך על שהוביל לשינוי זה והביא את הועד האולימפי הבינלאומי לציין את זכר הנרצחים ולזכור את האירוע הנורא שהתרחש בעת המשחקים במינכן. העובדה שטקס זה יתקיים גם במשחקי טוקיו 2020 מבטיחה שאזכור האירוע יהיה מעתה חלק מתוכנית המשחקים. 

ולאנקי ואילנה. הצטרפתי למאבק שניהלתם רק בסוף הדרך וברצוני להודות לכן, נשים חזקות, דבקות במשימה, משוכנעות בצדקת דרכן וביכולתן לשנות את דרכו של ארגון גדול וחזק. הייתה לי זכות גדולה ללוות אתכם ובדרך גם לזכות בחברות לחיים. תודה.  

משפחות יקרות, במהלך משחקי ריו הצטרפו כאורחים שלנו, נציגים של 9 משפחות. הם השתתפו אתנו בטקס האזכרה בעירית ריו, ביקרו בכפר האולימפי וצפו באירועי הספורט. חשבנו שעצם החוויה של להיות במשחקים אולימפיים תהיה מבחינתם חוויה חשובה ואני תקווה שכל אחד ואחת מהם חזר ממסע זה עם התובנות האישיות שלו והבנה טובה יותר של מהות המשחקים בהם השתתפו יקיריכם ולא זכו לסיימם. 

יהי זכרם ברוך     

 
נאומה של אושרת רומנו קנדל - בשם המשפחות

מכובדיי כולם
 
גם אנחנו מצטרפים לתנחומים על פטירתו של  מדינאי מנהיג ונשיא מר פרס זיכרו לברכה.
תנחומינו  לבני משפחת שור על מות האם והסבתא שרה שבעיני הייתה אישה  זקופה וחזקה ולהבדיל,
ברכות לך שירלי ולמשפחת שפירא היקרה על הולדת בנך, הנכד המתוק לעמיצור
וגם מזל טוב לך אנקי והמשפחה על  נישואיו של כרמל לבחירת ליבו אפרת. 
 
השמחות שלנו ,ככל שתהיינה שמחות, הן תמיד מהולות בעצב ובכאב בעל כורחינו
כי אז , דווקא אז, מתעצמת תחושת החסר של הבעל,  של אבא,  בן, אח  וחבר.
 
ארבעים וארבע שנים חלפו מאז היום בו נתבשרנו בבשורה המרה
אנחנו נזכור את היום בו דפקו על דלתינו, כארוע משנה חיים.
אף אחד מאיתנו לא היה מי שהוא היום 
ולעולם לא נדע מה הפסדנו מהעדרם של יקירינו. 
אנחנו כן עדים למה הם לא זכו במותם וזה דיי מכאיב.
כל שנה מחדש מכה בי הידיעה שאני מבוגרת יותר מאבא שלי.
כואבת גם המחשבה  על הולדת נכד למי שהיה צעיר ובקושי הספיק להנות מהיותו אב
ובכלל היו שלא הספיקו כלל להקים משפחה. 
אז לא משנה כמה שנים חלפו עצוב לנו מאד.
 
אך למרות הכאב, משהו נחוש ואיתן צמח בנו מבפנים. 
כך לפחות אני מרגישה כשאני צופה באמא, באחיותי ובמשפחה הגדולה הזו משפחת חללי מינכן.
לי זה קרה אולי בשל החשיפה לחוויה המתמשכת של כל מה שעובר עלינו מאז אותו היום
 ובעיקר לעקוב  מקרוב אחר דרכן הנחושה של אנקי  ואמא ואין רגע דל.
 
מצאתי קטע במסכת פרקי אבות פרק ג׳ שממש עוזר לי לתאר את דרכן:
 
״ …אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה? 
לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין 
שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, 
אין מזיזות  אותו ממקומו שנאמר, 
״והיה  כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו, ולא יראה כי יבוא חום והיה עלהו רענן, ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי״. 
(ירמיהו יז)
 
שום דבר בדרך הקשה הזו לא הסית אתכן מדעתכן וממעשיכן 
הכל למען המטרה הראויה והנשגבת. 
לא הזמן, לא ההיבט הכלכלי, לא נסיונות ההתשה,
ולא ההתנהגות הבוטא של חלק מהאנשים כלפיכן לאורך אותה תקופה
אנקי ואמא השגתן את המטרה 
במעט אמצעים והרבה דעת ,מעשים, אמונה ונחישות.
הבאתן בעזרת הרוח הגבית של המשפחות והועד האולימפי הישראלי את המערכת הזו לתחילתה של הבנה והפנמה.
 
יש בליבי תחושת רווחה קלה
על כך שהועד האולימפי הבינלאומי בראשות מר תומאס באך מצא לנכון לתקן את המציאות המעוותת רבת השנים. 
איש עם נשמה או לב או הגינות כפי הנראה,
 בן העם הגרמני, שחרף כל קודמיו בתפקיד, הביא לנו  במעשיו קצת  מהשלום הפנימי.
סוף סוף אחד עשרה היקרים לנו ספורטאי משלחת ישראל לאולימפיאדת 1972, זכו להכרה כבניה של התנועה האולימפית.
 
פעם ראשונה, מזה אחד עשרה אולימפיאדות (ואולי זה רק סימבולי) שאת טקס האזכרה באולימפיאדה יזם הועד האולימפי הבינלאומי
פעם ראשונה שאמא שלי מכינה נאום בלי זעם וכעס כלפי הועד האולימפי הבינלאומי
אתם מבינים? זוהי סבלנות ומעשים של 44 שנים  ? יותר מהשנים שבני ישראל חיכו במדבר להיכנס לארץ ישראל.
כעת אפשר לנשום את הנשימה שנעצרה כל כך הרבה שנים 
להמשיך ולקוות בעתיד, גם לאותה דקה דומייה בארוע הפתיחה או הנעילה לזכרם.
 
 
 
 
אמא ואנקי יקרות
השקעתן את נשמתכן ואת שנותיכן היפות
פרצתן  סדק דרכו נכנסה קרן אור וכולנו  תקווה שעוד יכנס האור הגדול שכולנו מייחלים לו.  
 
אני מעזה ומשתפת שבעיניי זוהי לא סופה של  הדרך
אבל, זהו בהחלט הישג אחד שחלמנו עליו 
ובסתר ליבי חששתי שלא תזכינה בחייכן לרגע הזה.
אנו המשפחות מודות לכן על הפריצה האדירה הזו.
כלום לא מובן מאליו. 
 
באמת כברת דרך בחזיתות רבות והרבה מפחי נפש:
שנים של חתירה לגילוי האמת כאשר הוסתרו מסמכים , 
ואז  דחיית התביעה של בית המשפט הגרמני בטוענה של חוק התיישנות, ושם יש תיסכול גדול מאד  
כי נוצר מילכוד ואיך אפשר לתבוע… אם האמת מוסתרת מאיתנו.
 חוינו את גרמניה האחרת זו של פעם ולא אוסיף מלבד העובדה המרה שהגינות ושקיפות לא הייתה שם.
 ואז הסוגייה של הדו״חות הפאתולוגים שאפילו רופא המשלחת  או רב או נציג ישראלי לא הוזמן להיות נוכח כמו גם בנסיון פעולת החילוץ  הכושלת עליה דובר כבר  רבות 
ולכן הקולות שנשמעו שלא הייתה התעללות הן רק קולות 
ובהחלט לא אמינים.
התמונות מדברות בעד עצמן  
ותמונה שווה אלף מילים ולנו חשוב שלא תעוות ההיסטוריה. 
הייתה התעללות ואכזריות ואי אפשר להתכחש למעשים האלו שאחסוך ולא אפרט.
 
וכן, מקננת בי גם תחושת כאב וגם חוסר אונים שאף אחד לא משלם על מעשיו? 
והרי ברור לכולנו שאותו ארגון טרור קיבל גב ותמיכה.  
זה לא היה מבצע של שמונה טרוריסטים!
 היה שם סיוע !.
אם בעצימת עיניים או בסימון הבניין או באימוני המחבלים  או באיפשור גישה לנשק או  בפיברוק חטיפת מטוס לשיחרור המחבלים או הכל יחד.
והטרוריסטים ,  שנשארו בחיים  גם תוגמלו  ב9 מליון דולר.
רצחו וגם ירשו.
אין צדק ואין הגינות וככל שאני מתבגרת וככל שמתרחקים מהמערבולות הרגשיות אפשר להבין יותר. וטרם נגבה החוב.
 
גנשר שהיה אז  שר הפנים, יצא בהצהרה כתובה לאנשיו:
״אל תאשימו אחד את השני ואל תקחו אחריות״.  
זאת לאחר שהיה עד לגופת אבי יוסף ז״ל
מתבוסס בדמו שם בחדר בקולוני 31.
אחלה טקטיקה לכיסוי העוולה. 
והוא,  מתועד בדפי ההיסטוריה כאוהד ישראל.
 
 
תודה שגרמניה היום אחרת 
ותודה על המוזיאון שבתהליכי הקמה בתוך כפר האולימפי.
 אבל בבקשה, 
את כל האמת גם הכואבת ביותר צריך להציג. 
אין לרכך את העובדות. למען ההיסטוריה .
 
אני יודעת שטרם הצלחנו לתבוע את החוב  על הרצח האכזרי  
מי בכפר אולימפי  ומי בפעולה הכושלת בשדה התעופה, 
אך אנחנו כבר למודי נסיון ומבינים שתחנות הצדק טוחנות לאט ואולי עוד יבוא היום. 
ברור לי שאת אבא שלי  וחבריו לא יוכלו להחזיר
 אך מתסכלת אותי המחשבה וזה לא נשמע הגיוני שהטרוריסטים  גם רצחו וגם ירשו. 
על מעשה רצח נבזה הם תוגמלו. 
העובדה הזו לא נותנת לנפש מנוח. 
אני כולי תקווה שגם הפרק הזה יבוא אל סיומו הטוב.
 
 
אנו המשפחות , מודות, לכל הספורטאים האולימפיים  והפארלימפיים הישראליים שנושאים בגאון את זכרם של אחד עשרה יקרינו.
מורשת לא פשוטה אך לצערינו, זהו נוף מולדתינו.
והלוואי והטרור  ימוגר  וישרור השלום אמן.
 
ברכות חמות לך ירדן ג׳רבי ולך אורי ששון המרגשים, על ההשגים המרשימים שגרמו לנו בבית לקפץ משמחה ואושר בתחושה שהניצחון שלכם הוא הניצחון האישי שלנו. 
ברגעים האלה אני אישית מרגישה הכי קרוב למה שייצגה דמותו של אבי וחבריו.
אנחנו גאים על כל מאמץ של כל ספורטאי ישראלי ,
מעריכים ומוקירים .
הלוואי ותמשיכו להתקדם ולהשיג השגים שיספקו אתכם.
 ולכולכם נאחל  עוד הרבה נצחונות.
 
תודה לועד האולימפי הישראלי כרמי, גילי וכל הצוות
תודה לשבט החורש ורובע בני דן שמתמידים ומקיימים את טקס הזיכרון כאן באנדרטה.
תודה לך סגן ראש העיר אסף זמיר ועיריית תל אביב מחלקת הספורט על ההתמדה 
תודה מקרב לב ללהקת צופי תל אביב המרגשים, 
 ד״ר קלמנס פון גטצה.
thank you mr
 ambassador for being here with us  in this sad day  
תודה לכל המשתתפים  והעוסקים בהנצחת מורשת חללי אולימפיאדת מינכן 
שנה טובה ומבורכת לכל עם ישראל. 
אמן.
אושרת רומנו קנדל.
 
 
נאומה של ירדן ג'רבי בשם הספורטאים חברי משלחת ישראל לריו 2016
 
שלום לכולם,
מר יוסי שרעבי, 
יו״ר הוועד האולימפי מר יגאל כרמי,
שגריר גרמניה בישראל ד״ר קלמנס פון גטצה, 
מר אלכס גלעדי,
משפחות , ספורטאים ואורחים יקרים,
 
בעקבות אולימפיאדת ריו בחודש שעבר ואיזכור י״א חללי מינכן, הטקס היום ובכל שנה בעתיד מקבל משמעות חזקה יותר. 
 
אנחנו הספורטאים הישראלים ממשיכים את מורשתם של הנרצחים, בכל אירוע, בכל תחרות ובכל רגע נתון.
 
בכל פעם שמעלים את נושא י״א חללי מינכן מוזכר גם דגל ישראל. כאשר זכיתי במדליית הארד באולימפיאדת ריו - הצבעתי על הדגל הרקום על חליפת הג׳ודו שלי, זה חלק ממני.
 
הטקס בריו היה חזק, מעצים ועצוב כאחד, כאשר אילנה רומנו ואנקי שפיצר דיברו הרגשנו שאנחנו חלק ממשפחה אחת גדולה.
 
משפחות יקרות, אתם תמיד בליבינו, אנחנו זוכרים, כואבים ועדיין לא מאמינים שדבר כזה יכול לקרות.
 
אנחנו הספורטאים רוצים לחזק אתכם, להמשיך לגרום לדגל להתנוסס גבוה ככל האפשר, תמיד לזכור את עברנו ולגרום לכם להתגאות בדור ההמשך.
 
יהיה זכרם ברוך.