מדליסטים

יעל ארד

 
מדליית כסף באולימפיאדת ברצלונה 1992 (ג'ודו)
 
אומרים שאי אפשר לשכוח את הפעם הראשונה. זו כנראה הסיבה שלעולם לא נשכח את השם יעל ארד. אחרי יותר מ-2000 שנים של המתנה, זכינו במדליית בכורה במשחקים האולימפיים. זה קרה באולימפיאדת ברצלונה בשנת 1992. הצבע - כסף. המקצוע - ג'ודו.

יעל ארד נולדה במאי 1967 בת"א. שמונה שנים מאוחר יותר כבר לא היו לה יריבות אימון להפיל על המזרן אז היא התאמנה עם הבנים. הכישרון של הילדה הצעירה בלט לעין מיד. בניגוד לילד הישראלי הממוצע, שההורים רשמו לחוג ג'ודו, ופרש עטור תהילה לאחר שעבר את המבחן לחגורה הצהובה, ארד המשיכה להתמיד.

בשנת 1989 הגיעה להישג הבינ"ל הראשון כשזכתה במדליית ארד באליפות אירופה בהלסינקי. שנתיים חלפו וארד שיחזרה את ההישג באליפות העולם. למרות זאת, מאחר ועדיין לא היתה ברשותה מדלייה ומקצוענות היתה מילה גסה, אף אחד לא בנה על הג'ודוקא בתור מדליסטית. אפילו לא אורי לוי.

אבל בחודש יולי בשנת 1992, אחרי 25 אולימפיאדות בעת החדשה, הנס קרה. הדרך למדלייה ההיסטורית התחילה בבית המוקדם. בקרבות עד משקל 61 ק"ג ניצחה ארד את גומז מספרד ואת יאניסקובה מצ'כוסלובקיה.
 
יעל עלתה לבית הגמר לקרב בו המנצחת תבטיח את זכייתה במדלייה אולימפית. היא התמודדה עם פאוקה אייקוף מגרמניה. אורי לוי, ששידר את הקרב מחדרו בבית המלון עבור ערוץ 1 לא ממש הבין מה קרה על המזרן בברצלונה, וגם יעל כבר הרימה ידיים. אך בהחלטת שיפוט מעוררת מחלוקת, ארד הוכרזה כמנצחת.

לאחר שהבטיחה מדליה ראשונה אי פעם לישראל, התייצבה ב-30 ביולי 1992 לקרב הגמר מול קתרין פלורי מצרפת. השתיים לא השיגו נקודות בקרב והשופטים נחלקו בדעותיהם. שופטת הזירה, הסינית לי וונג, הכריזה על פלורי כמנצחת, וישראל הסתפקה במדליה ראשונה מוכספת. 
 
עם שובה של יעל ארד ארצה, המדליסטית האולימפית התקבלה בכבוד הראוי לה, באהדה רבה, הרבה פרגון, חמימות והערכה גדולה. כיאה לאלופה אמיתית.